טיפול קבוצתי שריגש אותי מאוד

זו קבוצת נשים קטנה ואינטימית שנפגשת פעם בשבוע כבר הרבה זמן .הן משתפות אחת את השנייה על המתרחש אצל כל אחת מהן, ההתמודדויות של כל אחת מהן עם מה שחייהן מזמנים להן במהלך השבוע.

המכנה המשותף שלהן הוא הפרעות אכילה. הן כבר שנים בשליטה בקשר לאוכל ויחד עם זאת מרגישות צורך להיפגש. הכרתי אותן בעקבות הזמנה שקיבלתי מאחת מהן. הן שונות אחת מהשנייה. מצב המשפחתי שונה, הגיל שונה, המקצוע שונה, המוצא שונה ומחנה משותף אחד- הצורך בתמיכה.

היום נפגשנו אצלי.                                                                                                                         
אני דולה אינפורמציה מהרשומות הממוספרות שברשותי של השיטה בה אני עובדת " איזון חיים-LIFE ALIGNMENT" המכילות קרוב ל 2,000 רגשות. חלק מהרשומות הן מילים של רגש וחלק הן מילים שונות שמעוררות רגשות שונים.

אני מקבלת את המספר 1111.אני מתבוננת ברשומה מול מספר הזה ואני רואה את המילים :
"מפלצת אוכלת אדם, ישות אכזרית!".

חשבתי שאני משתגעת. מה לנו ולזה? איך אני מסבירה להן למה התכוון המשורר? מה זה בכלל? איך אני מטפלת בזה, הרי אין לי מושג מה זה?!?!?!?
אני אומרת בקול רם "מפלצת אוכלת אדם, ישות אכזרית". מרימה מבט ומסתכלת עליהן בחשש  בפני תגובה מהסוג "מה? מה השטויות האלו?". במקום זה אני רואה שכולן מתחברות למשפט הזה, לכולן זה אומר משהו.

אצל כל אחת את הסיפור שלה.
אצל אחת זה חוסר ההתמדה, חוסר היציבות, העליות עד הפסגה וההתרסקויות בחייה.

אצל השנייה זה ה"לזרום", הוויתור המלווה בתחושה של פספוס כי היא לא מתרוממת כדי ליצור.

אצל השלישית זה התקשורת הלקויה עם ילדיה.

אצל כל אחת הרגש שלה.

אצל אחת זו האכזבה מעצמה, התחושה שלא היא מנהלת את חייה אלא משהו אחר.

אצל השנייה זו התחושה שהיא מבואסת כי היא לא מצליחה, זה גדול עליה.

אצל השלישית זו אכזבה המלווה בעצב עמוק שמחניק בגרון, משתק את רגליה.

אצל כל אחת הבחירות שלה. הן בוחרות מציאות חדשה.

אחת בוחרת להוביל.

השנייה בוחרת להתלהב כמו ילדה.

השלישית בוחרת  לחוש סיפוק והודיה.

הן משחררות פחדים, דפוסים מהבית ,כעסים.

במהלך הפגישה נפל האסימון...

את בחרת להתלהב כמו ילדה. התחברת לתחושת הקלילות והאנרגיות הבלתי נגמרות שיש לילדים, חשת מחדש את הגוף רוקד, התחברת לילדה הקטנה בשמלה הפרחונית שהיית פעם.
פנייך מחייכות.

ולך יקירה, היום לראשונה בחייך, במהלך הטיפול התאפשר להגיד לאמא האהובה כל כך, ניצולת השואה, כמה היא פגעה בך, כמה היא הכאיבה לך. לראשונה בחייך אפשרת לעצמך לבקר אותה ולראות את הטעויות שהיא עשתה אתך.
זה אפשר לך להתייחס בקבלה לטעויות שאת עשית, זה אפשר לך להיות במקום של חמלה ואהבה. דמעות זולגות על פנייך בשקט, שוטפות את הפחד לפגוע באמא, שוטפות את העצב על התקשורת שלא התאפשרה בחיים, שוטפות את הפגיעה, מטהרות את הנפש.

בחדר כל כך שקט. אתן יושבות עם עיניים סגורות. אני מסתכלת עליכן, כל אחת מכן במקום המשוחרר והשקט שלה.

השקט שברגעים האלו הוא שקט של שינוי. כל אחת עם הסיפור שלה. כל אחת עם המציאות החדשה שיצרה עבור עצמה.

רגעים אלו הן מקודשים. להיות שותפה לתהליך כזה זו זכות וכבוד גדול. העובדה שפתחתן את לבכן, ואת נפשכן בפני לא מובנת. בכל טיפול נכנסים למרחב המקודש של האחר ויש להתהלך בו עם המון עדינות ,רגישות והקשבה.
בורכתי להיות שותפה לתהליך הזה. תודה.